אלבר קלוד (1899–1983) היה חוקר תאים בלגי-אמריקאי, שזכה ב-1974 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה יחד עם כריסטיאן דה דוב וג'ורג'ה אמיל פאלאדה, על פיתוח שיטות להפרדה וניתוח מרכיבי תאים חיים. קלוד, יליד בלגיה, עבד בנעוריו במפעל פלדה ולחם במודיעין הבריטי במלחמת העולם הראשונה, שם נשבה ועונה. לאחר לימודי רפואה באוניברסיטת לייז' (1922–1928), הצטרף לאוניברסיטת רוקפלר, שם בנה מכשיר צנטריפוגה שאיפשר לבודד אברונים ולחשוף את המבנה התוך-תאי – פריצת דרך ששינתה את חקר הביולוגיה. בהמשך ניהל מרכז מחקר אונקולוגי בבריסל (1949–1970) ומעבדה באוניברסיטה הקתולית בלונדון. תרומתו החלוצית אפשרה הבנה מעמיקה של תפקוד התא, והוא נחשב לאבי הביולוגיה התאית המודרנית.