להלן סיכום מקיף בעברית של הערך:

סעיפים 38–40 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מהווים חריג חשוב לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" בדיני הנזיקין בישראל, שכן הם מעבירים את נטל ההוכחה בעניין ההתרשלות מהתובע לנתבע. על פי סעיף 38, אם התובע מוכיח שנזקו נגרם על ידי "דבר מסוכן" (למעט אש או חיה) או על ידי דבר שנמלט, והנתבע היה בעליו או הממונה עליו, עובר לנתבע הנטל להוכיח שלא התרשל. הפסיקה, ובכלל זה בג"ץ 500/97, קבעה כי הנטל המועבר כולל גם את נטל השכנוע, כך שבמצב של ספק הנתבע יפסיד. הגדרת "דבר מסוכן" עוצבה בפסק הדין המנחה ע"פ 74/62 פישמן, לפיו מדובר בחפץ שתכונותיו הפנימיות מעידות על פוטנציאל מסוכן הדורש אמצעי זהירות דרסטיים. לשם השוואה, המשפט האנגלי הכיר במקרה המפורסם Rylands v. Fletcher (1868) גם בדברים שהופכים מסוכנים רק בעת הימלטותם, כמו מים, ואילו המשפט הגרמני הרחיק לכת עוד יותר והחיל אחריות דומה גם על התנהגות יוצרת סיכון.