הקטאר הוא פגיון הודי ייחודי בעל להב אנכי לידית, שאורכו נע בין 30 ל-90 סנטימטרים, והוא שימש כלי לחימה מרכזי בתרבות הלחימה ההודית בין המאה ה-14 למאה ה-19. מקורו באזור דרום-מזרח אסיה, ובמיוחד באימפריית ויג'איאנגר, שם הפך לסמל תרבותי ולכלי נשק מועדף על בני האצולה לציד ולמפגני כוח. עיצובו המיוחד, הכולל ידית עם שתי מוטות רוחביים ולהב עבה בקצהו, נועד לחדור שריון שרשראות ולהעניק עוצמת פגיעה גבוהה יותר מאשר פגיונות רגילים. במהלך השנים פותחו דגמים מתקדמים, כגון קטאר עם שלושה להבים הנפתחים בקפיץ, ואף דגם עם שני אקדחים משני צידי הלהב, שניתן לראותו במוזיאון ארמון העיר ג'איפור. החל מהמאה ה-19 דעך השימוש הקרבי בו, וכיום הוא נפוץ בעיקר כפריט אספנים ועדות לעושר התרבותי של הודו.