אקלים הוא מכלול המאפיינים המטאורולוגיים של אזור, ובמיוחד טמפרטורות, משקעים ועננות, הקובעים את אופי מזג האוויר השורר בו לאורך השנה. מקור השם הוא במילה היוונית "klima", שפירושה זווית של פגיעת קרני השמש בקרקע, וזווית זו היא הגורם העולמי הראשי המשפיע על חלוקת כדור הארץ לרצועות אקלים שונות. לצד קו הרוחב, משפיעים גם גורמים מקומיים כמו גובה פני השטח (ככל שירד הטמפרטורה וכמויות המשקעים עולות), קרבה לים שממתנת את הטמפרטורה ומגבירה את הלחות, וזרמי ים חמים או קרים. גורם ההצבה, כמו למשל הרים שחוסמים את השפעת הים, יוצר תופעה של "מדבר בצל גשם" – כך נוצר מדבר יהודה. השיטה המקובלת ביותר למייון האקלים בעולם היא שיטת קפן, על שמו של ולדימיר קֶפּן, המחלק את האזורים לאקלים קוטבי, ממוזג וחם, כשההפרש ביניהם מתבסס על מרחק מהקו המשווה והמאפיינים הנובעים מכך.