סליחות הן קטעי פסוקים, תפילות ופיוטים הנאמרים ביום הכיפורים, בחודש אלול, בעשרת ימי תשובה ובתעניות ציבור, שמרכזם הוא הבעת חרטה ובקשת מחילה תוך הזכרת י"ג מידות הרחמים. כתיבתן מתועדת לראשונה אצל פייטני איטליה במאה ה-9 (כמו אמיתי בן שפטיה) ואצל חכמי בבל במאה ה-10, בראשם רב סעדיה גאון, אם כי מקורן הקדום אינו ידוע. בתחילה היו שני מעמדים נפרדים – "סליחות" לתעניות ויום הכיפורים ו"רחמין" (או "אשמורות") לאשמורת הבוקר באלול – אשר התמזגו עם הזמן למעמד אחד. בעוד שלסליחות הספרדיות יש אופי אישי העוסק באפסות האדם, לסליחות האשכנזיות יש אופי לאומי המקשר בין כפרת עם ישראל לגאולה. זמני אמירת הסליחות משתנים בין העדות: הספרדים והתימנים מתחילים מראש חודש אלול, האשכנזים מתחילים במוצאי שבת שלפני ראש השנה (בתנאי שיישארו לפחות ארבעה ימים), ויהודי איטליה נוהגים להתחיל ביום שני או חמישי שלפני החג.