מעצר הוא כליאה שאינה מהווה ענישה, הפוגעת קשות בזכויות הפרט, ולכן במדינות דמוקרטיות הוא מוגבל בעילות ובאורך, בעוד שבמשטרים טוטליטריים הוא משמש ככלי דיכוי נגד מתנגדים פוליטיים. מבחינה היסטורית, שימש המעצר את השליטים לביצור שלטונם, כמו בכלא הבסטיליה שהוחרב במהפכה הצרפתית, ובמשטרים הנאציים והסובייטיים, והיווה השראה ליצירות ספרותיות כמו "הרוזן ממונטה קריסטו" ו"המשפט" של קפקא. עם עליית עקרון שלטון החוק, עוצבו כללים ברורים, כמו בישראל בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים) משנת 1996, אך גם בין דמוקרטיות יש הבדלים ניכרים, כפי שנראה בארה"ב לאחר פיגועי 11 בספטמבר עם מעצר לוחמים בלתי חוקיים. מטרות המעצר המקובלות כוללות מניעת בריחתו של חשוד מהדין, הבטחת זמינותו לחקירה, מניעת שיבוש הליכים, מניעת ביצוע עבירות נוספות והגנה על העצור מפני עצמו או אחרים. בנוסף, קיימת הגנה מיוחדת על קטינים, והעיקרון המנחה הוא שכל אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית המשפט.