דניאל פטריק מויניהאן (1927–2003) היה סוציולוג, דיפלומט ופוליטיקאי אמריקאי בולט מהמפלגה הדמוקרטית, שכיהן כסנאטור מטעם מדינת ניו יורק וכשגריר ארצות הברית באו"ם ובהודו, ונודע כידיד ישראל מובהק. הוא נולד באוקלהומה למשפחה אירית-קתולית, ולאחר שאביו נטש את המשפחה נאלץ לעבוד בילדותו כמצחצח נעליים וסבל בנמל, אך בזכות חריצותו השלים דוקטורט בסוציולוגיה מאוניברסיטת טאפטס. במסגרת תפקידו כעוזר שר העבודה תחת הנשיאים קנדי וג'ונסון, ניסח ב-1965 את "דו"ח מויניהאן" המפורסם, שהניח את היסודות למדיניות "החברה הגדולה" ולאפליה מתקנת עבור האוכלוסייה האפרו-אמריקאית. למרות היותו דמוקרט מוצהר, שימש כיועץ בכיר לענייני פנים לנשיא הרפובליקני ריצ'רד ניקסון, ואף התנגד נחרצות לתנועות האנטי-מלחמתיות בתקופת וייטנאם. בסופו של דבר נבחר לסנאט האמריקאי וכיהן בו במשך כהונות רבות (1977–2001), שם השפיע רבות על מדיניות החוץ והפנים, תוך שהוא משלב קריירה אקדמית עשירה כפרופסור באוניברסיטת הרווארד.