בין מלחמת לבנון השנייה (2006) למלחמת חרבות ברזל (2023) התקיים סכסוך בעצימות נמוכה בין ישראל לחזבאללה, שהחל בעקבות חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ביולי 2006. המלחמה ההיא הסתיימה בהחלטה 1701 של האו"ם, אך הותירה כשלים כבדים שהובילו להקמת ועדת וינוגרד ולהתפטרות הרמטכ"ל דן חלוץ ושר הביטחון עמיר פרץ, בעוד החיילים החטופים לא שוחררו. בשנים שלאחר מכן שרר שקט יחסי שבו אירעו תקריות בודדות, כמו ירי רקטות במבצע עופרת יצוקה (2009), בעוד חזבאללה שיקם את כוחו ונתמך על ידי איראן וסוריה. הארגון, הרואה עצמו כמגינה של לבנון, דרש מישראל להשיב לו את חוות שבעא ושבעת הכפרים ולצאת מהכפר ע'ג'ר, והמתיחות נמשכה עד שפרצה מלחמת חרבות ברזל ב-2023, שהפכה את העימות הגבולי למלחמה רחבת היקף. תקופה זו התאפיינה בחוסר יציבות מתמשך בצפון, כאשר ישראל נאבקה לשמר את הרתעתה אל מול התבססות חזבאללה בדרום לבנון, שהפכה לסיכון הביטחוני המרכזי מול המדינה.