רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב (1726–1781), המכונה "המגיד מזלוטשוב", היה מגדולי תלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, ונודע בפרישותו הקיצונית ובקדושתו המיוחדת. הוא שימש כמגיד מישרים בערים ברודי, יאמפול וזלוטשוב, והתפרסם ביכולתו העל-טבעית לגלות מתוך רוח הקודש את חטאיהם הנסתרים של השומעים, ובכך גרם להם לחזור בתשובה. דרכו הייחודית כללה תפילה מאוחרת במכוון, כשטען כי כמו שבט דן שאוסף את האבידות בסוף המחנה, כך הוא אוסף את כל התפילות שננטשו ללא כוונה ומעלה אותן למקורן. אף שרבי יחיאל מיכל לא חיבר ספרים בעצמו, תורותיו לוקטו על ידי בנו ותלמידיו לספר "מים רבים", ואף הלחין את הניגון המפורסם "התעוררות רחמים רבים", שהבעל שם טוב הבטיח להצטרף בשירתו לכל מי שישיר אותו ברגש של תשובה. לבניו, שהקימו שושלות חסידיות חשובות כמו ראדוויל וזווהיל, ניתנה הקריאה "חמישה ארזים", ומשפחתו המיוחסת נחשבה לצאצאי רש"י ודוד המלך.