קשרי הון-שלטון הם קשרים עסקיים בין אנשי עסקים למשרתי ציבור, שבהם השלטון עושה שימוש בכוחו כדי להטיב עם בעלי הון מסוימים – בין היתר באמצעות חקיקה מקלה, מניעת תחרות או הפרטה נוחה. מנגד, אנשי העסקים מספקים לפוליטיקאים תמיכה כספית למסעות בחירות, טובות הנאה והזדמנויות תעסוקה רווחיות לאחר סיום הקדנציה. התופעה התחזקה עם התפתחות הדמוקרטיה, כשהפוליטיקאים נזקקו למשאבים כספיים גדולים, ובעלי הון חדשים ניצלו את עושרם לרכישת כוח פוליטי. בישראל ובעולם ניסו להתמודד עם הבעיה באמצעות חוק מימון מפלגות המגביל תרומות, ובאמצעות תקופות צינון לבכירים העוברים למגזר הפרטי – אך הצלחתם חלקית בלבד. הדרג המקצועי, ובמיוחד בכירי משרד האוצר ורגולטורים, עורר תשומת לב תקשורתית רבה בשל המעברים התכופים לשוק הפיננסי הפרטי. על פי הגישה הפסיכולוגית, התופעה נובעת מטבע האדם – תשוקה לכוח ותאוותנות מובילות את שני הצדדים לקדם את טובתם האישית על חשבון טובת הציבור.