עלייה לארץ ישראל היא מונח מרכזי ביהדות ובציונות, המתאר הגירה יהודית אל הארץ, בעוד שהגירה הפוכה נקראת "ירידה". מקורותיו במקרא ובמשנה, וכבר בימי קדם כונתה החזרה מגלות בבל בשם "שיבת ציון", לאחר הכרזת כורש ב-538 לפנה"ס. בעת החדשה, החל מהמאה ה-18, התרחשו גלי עלייה משמעותיים, בהם עליית החסידים (בייחוד השיירה של 1777), עליית תלמידי הגר"א מליטא במאה ה-19, ועליית "אעלה בתמר" מתימן בשנות ה-80 של אותה מאה. התנועה הציונית, בהנהגת בנימין זאב הרצל, הציבה את העלייה כיעד לאומי מרכזי, ולאחר השואה והקמת מדינת ישראל קיבל המונח משמעויות פוליטיות וכלכליות חדשות. בשנת 2016 נקבע בישראל יום העלייה כיום ממלכתי, לציון חשיבותן של העליות לאורך ההיסטוריה.