טיל נגד טנקים (טיל נ"ט) הוא טיל מונחה שנועד להשמיד טנקים וכלים משוריינים, ומתאפיין במערכות הנחיה וניהוג עצמי, בניגוד לרקטות פשוטות. פיתוחם של טילים כאלה החל בשנות ה-50, אך הדגם היעיל הראשון היה הסאגר הסובייטי בשנות ה-60, שפעל באמצעות הנחיית תיל; בתגובה פיתחה ארצות הברית את הטאו (TOW). קיימים שלושה דורות של טילים: דור ראשון (כמו סאגר) דורש שליטה ידנית רצופה, דור שני (כמו טאו) מפשט את ההנחיה, ודור שלישי (כמו ספייק הישראלי ו-FGM-148 ג'אוולין האמריקאי) הוא מסוג "שגר ושכח". הראש הקרבי כולל בדרך כלל מטען חלול היוצר סילון מתכת לוהט לחדירת שריון, ובטילים חדשים יש ראש דו-שלבי (טנדם) להתמודדות עם שריון ריאקטיבי. הטילים משוגרים מחי"ר, רק"ם או מסוקים, ומנחים את עצמם באמצעות תיל, לייזר או חיישנים אלקטרו-אופטיים, עם דגמים בולטים מארה"ב, ישראל, רוסיה וצרפת.