רבי יוחנן בן נורי היה תנא מהדור השלישי, חברו ובר-פלוגתא של רבי עקיבא, שהתגורר בגניגר, בבית שערים ובציפורי, ונודע בענייניותו ויראת החטא שלו. למרות שכמעט ולא נזכרו אגדות בשמו, נמנו במשנה כ-42 אמרות הלכתיות שלו, והוא זכה לכינוי "קופה של הלכות" בזכות ידיעותיו המקיפות במקרא, בגמרא, במדרש ובאגדה. הוא היה נאמן למוסד הנשיאות והתנגד בתוקף לניסיון לבטל את הלכותיו של רבן גמליאל לאחר מותו, וגינה בחריפות את הכעס, והשווה אותו לעבודה זרה. בדאגה לממונם של ישראל, חלק על רבי טרפון והתיר להדליק נרות שבת בכל סוגי השמנים, כדי שלא להכביד על קהילות שלא היה להם שמן זית. בתחום הטומאה והטהרה הציע גישה ייחודית וריאליסטית, לפיה חסימה מוחשית של פתח כלי חרס מגנה עליו מפני טומאה, בניגוד לדיני האוהלים הכלליים. קברו מזוהה כיום במערה ליד קברו של רבי מאיר בעל הנס.