ערביי ישראל הם המגזר השני בגודלו במדינה, המונים כיום כ-1.96 מיליון איש (21.1% מהאוכלוסייה נכון לסוף 2020), וברובם המכריע הם מוסלמים סונים לצד מיעוט נוצרי ודרוזי. קהילה זו נוצרה בעקבות מלחמת העצמאות ב-1948 (המכונה בערבית "הנכבה"), לאחר שרוב הערבים נמלטו או גורשו, והנותרים בשטח קיבלו אזרחות ישראלית במפקד האוכלוסין שנערך ב-8 בנובמבר 1948. הכינויים לקהילה מגוונים - "ערבים ישראלים", "ערביי 48'" או "פלסטינים ישראלים", ובשנת 2012 הצהירו כ-60% מהם שהם מזהים עצמם כפלסטינים, תוך הדגשת הזיקה לאחיהם מעבר לקו הירוק. בתום המלחמה, עם חתימת הסכמי רודוס ב-1949, נקבעו גבולות המדינה וצורפו לישראל שטחים כמו ואדי עארה והמשולש, דבר שהוסיף לאוכלוסייה זו תושבים נוספים שהפכו לאזרחים, לצד מהגרים שהגיעו במסגרת איחוד משפחות. כיום, נכללים בקבוצה גם תושבי קבע ערבים במזרח ירושלים וברמת הגולן, עליהם הוחלה הריבונות הישראלית, וזאת תוך שימור זהותם הייחודית לצד מעמדם האזרחי השונה לעיתים משאר אזרחי המדינה.