יחסי לבנון–רוסיה מתאפיינים בידידות ארוכת שנים, ששורשיהם נעוצים עוד בתקופת האימפריה הרוסית, אשר קיבלה ב-1829 (לפי הסכם אדריאנופול) חסות דתית על הכנסיות האורתודוקסיות באזור, והיחסים הדיפלומטיים הרשמיים עם ברית המועצות מוסדו ב-אוגוסט 1944.

לאורך השנים עברו היחסים תהפוכות דרמטיות, כולל תמיכה סובייטית בנסיגת צה"ל מלבנון (1978) וחילוץ מתוקשר של ארבעה דיפלומטים רוסים חטופים בביירות ב־1985 על ידי יחידת העילית "אלפא" של הק.ג.ב. מבחינה מדינית, רוסיה נמנעה בהצבעה על החלטה 1559 (2004) כדי להגן על בעלת בריתה סוריה, ושלחה מאוחר יותר חיילים הומניטריים ללבנון לאחר מלחמת 2006, תוך תמיכה במדיניות ההפרדה הלבנונית במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.

בתחום הביטחוני, עסקת מטוסי המיג-29 שהבשילה ב-2008 שונתה למסוקים, וראש הממשלה פוטין הכריז ב-2010 על מתנה צבאית חינם ללבנון, שכללה מסוקי מי-24, טנקי T-72, תותחים ומאות אלפי פגזים. גם יחסי המסחר בין המדינות צברו תאוצה, ועלו מכ-500 מיליון דולר ב-2013 לכ-900 מיליון ב-2014 בעקבות הסנקציות המערביות על רוסיה, תוך שרוסיה מייבאת בעיקר תוצרת חקלאית וטבק ומספקת חומרי גלם. לבסוף, בזירה הפנימית הלבנונית, רוסיה מקיימת קשרים עם מחנה ה-8 במרץ, כאשר המפלגה הסורית הלאומית-סוציאליסטית (שנוסדה ב-1932) נתפסת כגוף הפוליטי התואם ביותר את האינטרסים הרוסיים במדינה.