צבא ההצלה הערבי היה כוח מתנדבים ערבי שהוקם על ידי הליגה הערבית בדצמבר 1947, בפיקודו של פאוזי קאוקג'י הלבנוני, במטרה למנוע את התבססות היישוב היהודי ולסכל את תוכנית החלוקה. הכוח, שמנה כ-3,800 לוחמים מארצות ערב שונות שאומנו במחנה קטנא שבסוריה, פלש רשמית לתחומי המנדט בתחילת ינואר 1948 מבלי שהבריטים ינקטו נגדו פעולות משמעותיות. מיד עם כניסתו ספג הכוח תבוסות קשות, ובראשן הכישלון בניסיון לכבוש את קיבוץ טירת צבי בפברואר 1948 והתבוסה המוחצת בקרב משמר העמק באפריל אותה שנה. הצבא היה נתון במחלוקות פנימיות קשות, בעיקר בין מפקדו קאוקג'י ליריבו, מפקד הכוחות באזור ירושלים, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, מה שפגע ביעילותו המבצעית. אף על פי כן, הצליח צבא ההצלה לעיתים לרתק כוחות צה"ל גדולים פי כמה ולגרום להם להאריך את קווי ההגנה פנימה, אך בסופו של דבר סיים את משימתו העיקרית בכישלון בניסיון למנוע את הקמת מדינת ישראל.