עבירה היא הפרה של כלל מחייב שנקבע על ידי חברה, ארגון או מדינה, ומקורה יכול להיות בחוקים כמו חוק העונשין (התשל"ז–1977), במשפט הבין-לאומי (פשעי מלחמה), בתקנון פנימי (עבירת משמעת) ואפילו במקורות דתיים (חטא). החוק הישראלי מסווג עבירות לשלוש דרגות חומרה: חטא (עד 3 חודשי מאסר), עוון (עד 3 שנים) ו-פשע (מעל 3 שנים), אך קיימות גם קטגוריות חמורות יותר כמו טרור ופשעי שנאה. עבירה יכולה להתבצע במעשה או במחדל (אי-עשייה), לדוגמה, הורה שנמנע מלהביא תרופה מצילת חיים לילדו אחראי פלילית אף שלא פעל כלל. כדי להרשיע בעבירה, יש להוכיח כי התקיימו גם היסוד העובדתי (המעשה הפיזי) וגם היסוד הנפשי (הכוונה), כפי שמדגימה דוגמת העט: נטילתו לשם השאלה אינה גניבה, אך נטילתו כדי לשלשלו לכיס היא גניבה. לבסוף, עקרון החוקיות קובע שאין עבירה ללא חוק, ובמקרים בהם מדינה אינה אוכפת את הדין, ניתן להעמיד עבריין לדין בבית דין בין-לאומי בזכות עקרון המשלימות.