דב סדן (שטוק) היה חוקר ספרות, סופר, מבקר, פובליציסט וחבר כנסת ישראלי, חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1968 וחבר האקדמיה הלאומית למדעים. הוא נולד ב-1902 בגליציה, עלה לארץ ישראל ב-1925, וערך את המוסף הספרותי של עיתון "דבר" לפני שעבר לאקדמיה. באוניברסיטה העברית הוא כיהן כפרופסור לספרות יידיש ועברית, וזאת אף שלא היה לו תואר אקדמי רשמי, והיה מהאבות המייסדים של חקר הספרות היהודית המודרנית. במישור הפוליטי, נבחר לכנסת השישית מטעם המערך ב-1965, אך התפטר ב-1968 במחאה על יציאת משלחת הכנסת לגרמניה. לאורך חייו פרסם מאות ספרים ומאמרים, זכה בפרסים יוקרתיים כמו פרס ברנר ופרס איציק מאנגר, וארכיונו האישי שמור כיום בספרייה הלאומית. הוא נפטר ב-1989 בגיל 87, והותיר אחריו שני בנים, פרופ' עזרא סדן (כלכלן) ופרופ' יוסף סדן (חוקר האסלאם).