מוחמד טאהר אל-חוסייני (טאהר אפנדי, 1842–1908) היה המופתי של ירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית, וכיהן בתפקיד מ-1869 ועד מותו. הוא השתייך למשפחת אל-חוסייני המכובדת, ובמקביל לתפקידו כמופתי שימש גם כקאדי של בית הדין השרעי. לאורך כהונתו נאבק נמרצות בעלייה ובהתיישבות היהודית בארץ ישראל, והפעיל את השפעתו על השלטונות העות'מאניים כדי לגרש מתיישבים יהודים ולמנוע מהם רכישת קרקעות. ב-1897 עמד בראש ועדת נכבדים ערבית שעצרה למעשה מכירת אדמות בסביבת ירושלים לידיים יהודיות למשך שנים. עם זאת, שמו נכלל ברשימה ציונית מ-1937 של עשרות נכבדים ערבים שמכרו קרקעות ליהודים, מה שמעיד על מורכבות התקופה. לאחר מותו ירש אותו בנו כאמל, ולאחר מכן עבר התפקיד לאחיו למחצה אמין אל-חוסייני, שהיה לדמות מפתח בתנועה הלאומית הפלסטינית.