חוויית סף מוות (NDE) היא תופעה אוניברסלית המתרחשת לעיתים בעת מוות קליני, ונחווית באופן דומה בכל רחבי העולם, אם כי פרטיה הספציפיים מושפעים מהתרבות והדת המקומית. החוויה כוללת לרוב תחושות חיוביות כמו חוויה חוץ-גופית, ריחוף, שלווה, סקירת חיים, מפגש עם קרובים שנפטרו ואור בהיר, אך בכ-5% מהמקרים היא נחווית כטראומטית. על פי סקרים, כ-5% מהאמריקאים (13 מיליון איש) ו-4% מהגרמנים חוו חוויה זו, ומחקר של הקרדיולוג ההולנדי פים ואן לומל מצא ש-18% ממחלימי דום לב דיווחו עליה, בעוד שהתופעה מוכרת עוד מימי אפלטון (420 לפנה"ס). המחקר המדעי חלוק: החוקר סם פרניה טוען שהתודעה נמשכת לאחר המוות, בעוד רון סיגל וסוזן בלקמור מסבירים אותה כהזיה הנגרמת ממחסור בחמצן או מהשפעות תרבותיות, וקווין נלסון מקשר אותה לתהליכי חלימה. החלוץ בתחום היה ד"ר ריימונד מודי, שפרסם ב-1975 את הספר פורץ הדרך "החיים שלאחר החיים" המבוסס על 150 עדויות, ומאז 1982 מפרסם ארגון IANDS כתב עת ייעודי לחקר התופעה. למרות הקשיים בביצוע ניסויים בשל מצבם הרפואי של הנבדקים, המחקר נמשך ומנסה לפענח את המסתורין שמאחורי אחת החוויות המרתקות ביותר של התודעה האנושית.