רבי אלעזר (או אליעזר) הקפר היה תנא שפעל במחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה, בדור החמישי והאחרון של התנאים, והיה מקורב לרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. כינויו "הקפר" נובע ככל הנראה מעיסוקו בזפת (כופר), מצמח הצלף, או ממוצאו מהכפר קפירה, וזהותו שנויה במחלוקת בין חוקרים המזהים אותו כבר קפרא או כאביו. בתורתו הוא שלל את תופעת ההתנזרות, הוקיע את הגאווה העצמית, ואהב מאוד את ארץ ישראל, כפי שבא לידי ביטוי באמרתו המפורסמת: "גדול השלום – שאין חותם כל הברכות אלא בשלום". הממצא הארכאולוגי הייחודי הקשור אליו הוא משקוף שנמצא ברמת הגולן (בכפר דבורה) ועליו חרותה הכתובת "זה בית מדרשו של רבי אליעזר הקפר" – זהו הממצא היחיד מתקופת התנאים המזהה בית מדרש של חכם, והוא מוצג כיום במוזיאון עתיקות הגולן בקצרין. הדבר סמלי במיוחד, שכן הוא עצמו אמר שאל לאדם להיות כמשקוף שאינו שורד בחורבן, ודווקא שמו שרד על משקוף. תלמידו היה רבי יהושע בן לוי, ולפי מסורת מהמאה ה-17, קברו נמצא במערה בסמוך לכרמיאל.