יחידת הבילוש הייתה שירות משטרתי במשרד הפנים של האימפריה הרוסית, שפעל בין השנים 1866–1917 ונועד לפתור פשעים נפוצים, לנהל חקירות ולאתר עבריינים ונעדרים. ראשיתה עוד ברוסיה הצארית, אך היא הפכה לגוף ממוסד בימי פיוטר הגדול, ובהמשך הוקמו מחלקות ייעודיות בפטרבורג (1866) ובמוסקבה (1881). בשנת 1908 חוקקה הדומה הממלכתית חוק שהפך את פעילות הבילוש לתפקיד עצמאי של רשויות אכיפת החוק, ובשנת 1910 נקבע מבנה אחיד ליחידות, כולל לשכות רישום, טביעות אצבע ויחידות מעצר. היחידות פעלו תחת מחלקת המשטרה, וצוותיהן נדרשו למיומנויות גבוהות; לשם כך נפתח ב-1903 בית הספר הראשון לבלשים בווילנה. עם פירוק המשטרה הקיסרית במרץ 1917, חדלה היחידה לפעול, ותפקידיה הועברו ללשכה לחקירה פלילית תחת משרד המשפטים, עד שהפכו לחלק מהנ.ק.ו.ד.