החוות החקלאיות ביהודה ושומרון הן מאחזים חקלאיים המנוהלים בידי ישראלים, שמטרתם להרחיב את הנוכחות היהודית בשטחים הפתוחים ולסכל בנייה פלסטינית, וכיום הן חולשות על למעלה ממיליון דונם – פי שלושה משטח כל ההתנחלויות באזור. התנועה החלה בשנות ה-90 בעקבות הסכמי אוסלו והקפאת הבנייה, בהשראת קריאתו של אריק שרון "רוצו ותפסו גבעות", והחווה הראשונה, "גבעות עולם" של אברי רן, הוקמה ב-1996. בשנים האחרונות חלה התרחבות משמעותית, במיוחד בבקעת הירדן, שם הוקמו חוות ביוזמת אלוף פיקוד המרכז רוני נומה ב-2016, ומספר החוות באזור גדל מ-2 ל-30, ובכל יהודה ושומרון הגיע לכ-130 עד 2025. ממשלת ישראל וצה"ל תומכים בחוות באמצעות מימון תשתיות, מענקי רעייה (כמו של שר החקלאות אבי דיכטר) והגנה צבאית, ואף הרמטכ"ל אייל זמיר ומפקד פיקוד המרכז אבי בלוט עודדו את הקמתן. עם זאת, ארגוני זכויות אדם כמו "כרם נבות" מבקרים את החוות וטוענים שהן משמשות מוקד לאלימות ולטיהור אתני של פלסטינים, בעוד שמעמדן המשפטי של רבות מהן נותר בלתי מוסדר.