"זו ארצנו" היה ארגון פוליטי ימני שהוקם ביולי 1994 על ידי משה פייגלין ושמואל סקט (ולצידם נמנה גם בני אלון), במטרה להיאבק בהסכמי אוסלו באמצעות מרי אזרחי בלתי אלים. הארגון, ששמו וסמלו (מנורה ומפת ארץ ישראל) הדגישו את התפיסה כי הארץ היא קניין יהודי בלבד, קבע שלושה עקרונות מרכזיים: הימנעות מוחלטת מאלימות, מזעור נזקים ונכונות לשלם כל מחיר אישי, כולל מאסר. לאחר כישלון ראשוני בהקמת מאחזים, זכה הארגון להצלחה תקשורתית גדולה באוגוסט 1995, כאשר חסם 78 צמתים מרכזיים ברחבי הארץ, שיתק את התחבורה ובמקביל הקים 15 מאחזים חדשים ביהודה ושומרון. פעולות נוספות כללו הפגנות ללא רישיון, תהלוכות ומשמרות מחאה, במטרה לשבור את "מחסום הציות" ולעורר תהודה ציבורית נגד ממשלת רבין. מנהיגי הארגון נאסרו פעמים רבות, ולכן הוכנה שרשרת פיקוד חלופית בת 30 חברים כדי להבטיח את המשך פעילותו בשטח. בכך הפך "זו ארצנו" מקבוצה שולית לכוח מחאתי משמעותי, ופייגלין עצמו המשיך בהמשך דרכו הפוליטית כח"כ וכמייסד מפלגת "זהות".