שכר מינימום הוא הגבול התחתון לשכר הנקבע בחוק, בתקנה או בהסכם קיבוצי, ומטרתו המרכזית היא להגן על העובדים מפני כוחם העדיף של המעסיקים ביחסי העבודה. בעוד שתומכי מדינת הרווחה רואים בו כלי למניעת ניצול וצמצום פערים, כלכלנים רבים מבקרים אותו בטענה שהוא מעלה את יוקר המחיה ומגביר את האבטלה בקרב צעירים ובעלי כישורים נמוכים. בישראל, נכון לאפריל 2025, עומד שכר המינימום על 6,247.67 ש"ח לחודש (34.32 ש"ח לשעה), והוא נקבע לראשונה רק ב-1987, שנים רבות לאחר ניו זילנד (1894) וארה"ב (1938). גובהו משתנה מאוד בעולם: באוסטרליה הוא עומד על כ-15.51 דולר לשעה, בארה"ב על 7.25 דולר פדרלית (כשמדינות רבות קובעות סכום גבוה יותר), וב-21 מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי הוא מעוגן בחוק. לבסוף, קיימת מחלוקת עקרונית לגביו: חוגים סוציאליסטיים תומכים בו כהגנה על העובד, בעוד חוגים ליברליים מתנגדים לו בטענה שהוא פוגע בחופש החוזים, והוא גם אינו מתחשב בגודל משפחתו של העובד.