מצבת מישע (או אסטלת מישע) היא מצבת זיכרון מבזלת משנת 840 לפנה"ס בערך, שהוצבה על ידי מישע, מלך מואב, בעיר דיבון שבעבר הירדן. הכתובת, הכתובה בשפה המואבית ובכתב פיניקי-עברי, מתארת כיצד האל כמוש סייע למישע למרוד בממלכת ישראל (שושלת עמרי), לכבוש מחדש שטחים, ולבנות מבנים ומצודות. היא התגלתה ב-1868 על ידי המיסיונר פרדריק קליין, וסיפור גילויה דרמטי: הבדואים ניפצו אותה לרסיסים, אך החוקר הצרפתי שארל קלרמון-גנו שחזר אותה בעזרת העתק גבס, וכיום היא מוצגת במוזיאון הלובר בפריז. חשיבותה ההיסטורית עצומה, שכן היא נחשבת לעדות החוץ-מקראית הראשונה המאשרת סיפורים מהתנ"ך, כמו קיומם של עמרי ואחאב. אף שהועלו ספקות לגבי אותנטיות שלה במאה ה-21, גילוי כתובות דומות באתר ח'רבת אטרוז ב-2010 חיזק את אמינותה, וכיום היא נחשבת לממצא מבוסס לחלוטין בארכאולוגיה המקראית.