רקטה היא כלי נשק גלילי המונע במנוע רקטי, בניגוד לטיל מונחה אין לה מערכת ניווט, והיא משמשת בעיקר לטווחים קצרים (250 מ' עד 50 ק"מ). מקורה אינו ברור, אך עדויות ראשונות לשימוש בה נמצאו בסין כבר במאה ה-13, והודו הובילה את פיתוחה במשך מאות שנים – בשלהי המאה ה-18 הגיע טווחן לשני קילומטרים, מה שהפך אותן לנשק בעל הטווח הגדול ביותר באותה תקופה. הבריטים, בהשראת הטכנולוגיה ההודית, פיתחו באמצעות ויליאם קונגריב ייצור תעשייתי של רקטות אחידות ומדויקות יותר, שהצליחו לשרוף את קופנהגן ב-1807. במחצית השנייה של המאה ה-19 דעך השימוש ברקטות עקב עליונות התותחים המשוריינים, אך הן זכו לתחייה במלחמת העולם השנייה עם פיתוח המטען החלול – דוגמת הבזוקה האמריקאית והפאנצרפאוסט הנאצית – וכן עם הקטיושה הסובייטית לירי ארטילרי המוני. כיום משמשות רקטות כמו ה-RPG-7 נגד מבנים וחי"ר, בעוד טילים מונחים החליפו אותן ברוב התפקידים נגד טנקים.