"מוות בוונציה" (Der Tod in Venedig) היא נובלה קלאסית מאת חתן פרס נובל לספרות, תומאס מאן, שפורסמה לראשונה ב-1912. העלילה עוקבת אחר הסופר המצליח והסגפני גוסטב פון אשנבאך, היוצא לטיול בוונציה ומפתח אובססיה תשוקתית לנער פולני יפהפה בשם טאדז'ו, אף שמעולם לא זכה אפילו לדבר עמו. הנובלה, המבוססת על אירועים ביוגרפיים מחיי המחבר, מתארת כיצד אשנבאך נשאר בעיר למרות התפרצות מגפת הכולרה, ולבסוף מת כשהוא בוהה במושא אהבתו על שפת הים. דמותו של אשנבאך עוצבה בהשראת המלחין גוסטב מאהלר והסופר גתה, והיצירה בוחנת את המתח בין משמעת נזירית לתשוקה חושנית. היצירה זכתה לעיבודים רבים לאופרה, קולנוע וטלוויזיה, ופרשנים מצאו בה רמזים לצדדים נסתרים באישיותו של מאן, שאושרו רק עם פרסום יומניו עשרים שנה לאחר מותו.