הרב יעקב בן אשר, שנודע בכינוי "בעל הטורים", היה מגדולי פוסקי ההלכה בימי הביניים, שנולד בגרמניה בסביבות שנת 1269 ועבר עם אביו, הרא"ש, לספרד בשנת 1304. עיקר פרסומו בא לו מחיבורו המונומנטלי "ארבעה טורים", המחולק לארבעה חלקים העוסקים בכל תחומי החיים היהודיים, וששימש בסיס מרכזי לספר "שולחן ערוך" שנכתב כ-200 שנה מאוחר יותר. מלבד זאת, הוא חיבר פירוש מיוחד לתורה העוסק בגימטריות וברזי המסורה, המופיע עד היום במהדורות "מקראות גדולות", וסירב לשמש ברבנות על אף גדולתו התורנית, ובחר לחיות חיי דוחק. באשר למקום קבורתו, המסורת המרכזית גורסת שנקבר בעיר טולדו, אך קיימת מסורת רווחת ומרתקת הטוענת כי נטמן באי כיוס שביוון, שם אף נהגו יהודים לפקוד את קברו. מורשתו ניכרת עד היום, ורחוב "הטורים" בירושלים קרוי על שמו ועל שם ספרו, המהווה אבן יסוד בפסיקת ההלכה היהודית.