בית המשפט העליון של ארצות הברית (SCOTUS) הוא הערכאה הגבוהה ביותר במערכת המשפט הפדרלית, המוקמת ישירות בחוקה, וכיום יושבים בו תשעה שופטים בראשות הנשיא ג'ון רוברטס. בתקופת הנשיא ג'ון מרשל, בפסק הדין ההיסטורי מרבורי נגד מדיסון (1803), ביסס בית המשפט את עקרון הביקורת השיפוטית, המאפשר לו לבטל חוקים הסותרים את החוקה, ובכך חיזק משמעותית את הכוח הפדרלי. לעומת זאת, בתקופת רוג'ר טוני, פסק דין דרד סקוט (1857) שקבע כי אין לאסור עבדות בטריטוריות, פגע קשות ביוקרתו של בית המשפט בצפון. לאחר מלחמת האזרחים, התיקון ה-14 (1868) הרחיב את סמכויותיו, אך בתחילת המאה ה-20 נקט בית המשפט בקו שמרני, איפשר הפרדה גזעית בפסק דין פלסי נגד פרגוסון (1896) תחת העיקרון "נפרד אבל שווה", ואף ביטל חוקי עבודה סוציאליים. בתקופה זו כיהן גם לואי ברנדייס (מ-1916), השופט היהודי הראשון, אשר ייצג עמדה ליברלית יחסית בנושאים כמו שעות עבודה לנשים, עד לשינוי המגמה הגדול בימי הנשיא רוזוולט.