אָשֵׁר היה דמות מקראית, בנו השמיני של יעקב משפחתו זלפה, ואבי שבט אשר. שמו ניתן לו על ידי נשים שאמרו "אשריה" ללאה העקרה, ומשמעותו "מאושר" או "בר מזל"; הוא היה אביהם של ימנה, ישוה, ישוי ובריעה, ושל שרח אחותם. בברכת יעקב הובטחה לו נחלה פוריה שתניב "מעדני מלך", ואבן החושן שלו הייתה תרשיש, המזוהה עם בריל או אקוומרין. על פי המדרש חי 123 שנים, עצמותיו הועלו ממצרים ונקברו בקדש נפתלי בסביבות שנת 1265 לפני הספירה, ויום פטירתו מצוין בכ' בשבט. לצד מסורת זו, קיימות מסורות נוספות לזיהוי קברו, כולל מסורת שומרונית בנבי טובא שבטובאס והצעה לזיהויו במסגד בשכם.