יחסי טורקיה–ישראל הם מהמורכבים במזרח התיכון, שכן טורקיה, יורשת האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ ישראל כ-400 שנה, הייתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בישראל ב-1949 וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים כבר ב-1950. לאורך השנים ידעו היחסים עליות ומורדות: הם התערערו לאחר מלחמת ששת הימים והורדו לדרג נמוך ב-1980 בעקבות חוק ירושלים, אך מסוף שנות ה-80 ועד העשור הראשון של המאה ה-21 הפכו טורקיה וישראל לבנות ברית קרובות בתחומי הביטחון והכלכלה. עם עלייתו של רג'פ טאיפ ארדואן והתגברות האסלאמיזציה במדינה, החלו היחסים להידרדר באופן משמעותי, בעיקר על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני. נקודות השיא של העימות היו במשט המרמרה ב-2010, ובמהלך מלחמת חרבות ברזל שלאחר ה-7 באוקטובר, אז גינה ארדואן את ישראל ואף הצדיק את פעולות חמאס. כיום, היחסים מושפעים עמוקות מהמורשת ההיסטורית, מהשאיפות האזוריות של טורקיה ומהסכסוך הישראלי-ערבי, מה שהופך אותם לבלתי יציבים ורגישים במיוחד.