חוק האינטרנט הריבוני הוא חוק רגולטורי רוסי שנכנס לתוקף ב-1 בנובמבר 2019, שמטרתו ליצור מערכת ניתוב תעבורה אינטרנטית לאומית עצמאית ולצמצם את התלות של רוסיה בשרתים זרים. החוק מחייב ספקי תקשורת להתקין ציוד ממשלתי בנקודות חילופי תנועה, להקים מערכת שמות דומיין לאומית, ומעניק לרגולטור הממשלתי (רוסקומנדזור) סמכויות ניהול, פיקוח וסינון תעבורה נרחבות, כולל ביצוע תרגילים לבדיקת יישומו.

הרקע לחקיקה היה חשש מניתוק רוסיה מהאינטרנט העולמי, כפי שהזהיר היועץ הנשיאותי גרמן קלימנקו בסוף 2016, בעקבות המתיחות עם ארצות הברית והאיחוד האירופי, וחשש ממתקפות סייבר על המערכת הפיננסית. על פי הערכות, ניתוק חיצוני היה עולה לרוסיה כ-20.4 מיליארד רובל ביום, והחוק עורר דיון ציבורי נוקב בשל חששות מצנזורה ופגיעה בחופש המידע, ואף גרם לתקלות טכניות כמו קריסת שירותי יאנדקס במרץ 2019. למרות הביקורת, החוק אושר, ובשנת 2021 חוקק חוק משלים המסדיר את פעילותן של חברות טכנולוגיית מידע זרות ברוסיה, תוך חיזוק נוסף של השליטה הממשלתית במרחב הדיגיטלי. בעוד שהממשלה מציגה את החוק כאמצעי הגנה על ביטחון המדינה ויציבות הרשת, מבקריו רואים בו כלי לבידוד האינטרנט הרוסי והגברת הפיקוח הממשלתי על התקשורת.