הרב שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט (שי"ר, 1790–1867) היה רב ומשכיל גליצאי, ממייסדי תנועת "חכמת ישראל", ששילב בין למדנות תורנית למחקר היסטורי-ביקורתי. נולד בלבוב למשפחת רבנים מיוחסת, ולאחר שזכה להכרה כעילוי, נשא לאישה את בתו של בעל "קצות החושן" והחל ללמוד פילוסופיה ושפות זרות, תוך שפרסם מאמרים נגד החסידות ונגד הפלפול. בעקבות פעילותו המשכילית הוטל עליו חרם ב-1816, אך הוא פנה לשלטונות וביטל אותו, מה שהעלה את קרנו בעיני המשכילים. כיהן כרב בטרנופול (1838–1840) ולאחר מכן בפראג עד פטירתו, והיה מהרבנים הראשונים שמונו מקרב המשכילים בגליציה. פרסם סדרת "תולדות" חלוצית על חכמי ישראל בימי הביניים, כמו רס"ג ורב האי גאון, שתרמה ליסוד המחקר המודרני, אף שחלק ממסקנותיו התיישנו עם גילוי גניזת קהיר. בנוסף, תרגם ועיבד מחזות, בהם "שארית יהודה" מאת ראסין, והיה דמות מפתח בקידום ההשכלה והמחקר היהודי במזרח אירופה.