הקו הירוק הוא קו שביתת הנשק שנקבע ב-1949 לאחר מלחמת העצמאות בין ישראל למצרים, ירדן, סוריה ולבנון, ונקרא כך בשל סימונו הירוק במפות רשמיות עד מלחמת ששת הימים ב-1967. ישראל מעולם לא הכירה בו כגבול רשמי, אך רוב מדינות העולם וארגונים בין-לאומיים רואים בו את הגבול הרשמי של המדינה, מה גם שישראל לא סיפחה את הגדה המערבית ורצועת עזה, אלא רק את רמת הגולן ומזרח ירושלים. התוואי הקיף כ-78% משטח המנדט הבריטי והותיר את אזור ההר ("יהודה ושומרון") בידי ירדן ואת רצועת עזה בידי מצרים, תוך שהוא קיבע למעשה את מצב החזית בתום המלחמה. הקווים נקבעו בחופזה משיקולים צבאיים טהורים, ללא התחשבות בגבולות הכפרים או בזכויות המים, מה שיצר בעיות רבות ליישובי הספר ואפשרויות סכסוך מתמשכות. ועדות שביתת הנשק של האו"ם, שהוקמו לנטר את ההסכמים, הפכו במהרה לזירה של תלונות הדדיות על רקע ההגדרות המעורפלות, ותרומתן לשלום הייתה מוגבלת ביותר. כיום משמש הקו הירוק כגבול מינהלי בין שטחי ריבונות ישראל לבין שטחים המנוהלים על-ידה, כפי שבא לידי ביטוי בהסכמים שונים, כמו זה שנחתם ב-2005 בין מגן דוד אדום לסהר האדום הפלסטיני.