עדה רפפורט-אלברט (1945–2020) הייתה חוקרת ישראלית בולטת בתחום ההיסטוריה היהודית, שהתמחתה בחקר תנועת החסידות והשבתאות, והרצתה שנים רבות כפרופסור בקולג' האוניברסיטאי של לונדון (UCL). נולדה בתל אביב, שירתה בלהקת גייסות השריון ובשנת 1965 עברה לבריטניה, שם למדה אצל חוקר הקבלה יוסף וייס וסיימה את הדוקטורט שלה באותו מוסד. במחקריה פורצי הדרך בנושא ראשית החסידות היא ערערה על הגישה המסורתית, וטענה כי הבעל שם טוב לא היה מנהיג יחיד שמינה יורש, אלא "ראשון בין שווים" בחבורה של מנהיגים כריזמטיים. לפי תפיסתה, רק במהלך המאה ה-19 התגבשה ההנהגה השושלתית המפוצלת של החסידות, שצמחה מתוך תורת הניצוצות הקבלית, ושהפכה את התנועה לתנועת התחדשות דתית רחבת היקף. היא חקרה גם נושאים כמו חסידות חב"ד וברסלב, התנועה השבתאית, הפרנקיזם ומעמד האישה ביהדות, ולימדה כפרופסור אורחת באוניברסיטאות הרווארד, סטנפורד וקולומביה. עדה רפפורט-אלברט, שכיהנה גם כנשיאת האגודה הבריטית למדעי היהדות, נפטרה ב-18 ביוני 2020, והותירה אחריה מורשת אקדמית משמעותית.