גלות היא מונח מרכזי ביהדות המתאר את היעדרותו של רוב העם מארץ ישראל, המוגדרת כמולדתו הנצחית, ובמקרא היא מוצגת כעונש החמור ביותר על חטאים, לצד הבטחה לגאולה באחרית הימים. המסורת מונה ארבע גלויות עיקריות: מצרים, אשור, בבל ואדום (רומי), ובעברית המודרנית מבחינים בין "גולה" (מצב אובייקטיבי) ל"גלות" (מצב סובייקטיבי). גלות אשור החלה ב-733 לפנה"ס והושלמה ב-722 לפנה"ס עם חורבן ממלכת ישראל, ואילו גלות בבל החלה ב-597 לפנה"ס, הושלמה ב-586 לפנה"ס עם חורבן הבית, והסתיימה לאחר 70 שנה עם הכרזת כורש ושיבת ציון. בניגוד לגלויות אלו, גלות אדום (רומי) לא החלה בהגליה מרוכזת אלא בשורת אסונות לאומיים, ויהודים רבים נותרו בארץ ישראל גם לאחר מרד בר כוכבא. כבר בספר בראשית מופיע מוטיב הגלות בסיפורי אדם, קין ואברהם, וכמיהתם של יהודים רבים לעלות לארץ ישראל נשמרה לאורך הדורות והוגברה בעקבות אנטישמיות.