המצווה 'ואהבת לרעך כמוך', המופיעה בספר ויקרא (י"ט, י"ח) כחלק מדברי אלוהים למשה, נחשבת לאחד מעקרונות היסוד של היהדות, ורבי עקיבא אף הגדיר אותה ככלל גדול בתורה. משמעותה המעשית היא "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", כפי שניסח זאת הלל הזקן, והיא מהווה בסיס לכלל הזהב המוסרי. פרשנים נחלקו בשאלה מיהו 'הרע' – האם הכוונה רק לבני ישראל או לכל אדם, כאשר בן עזאי הרחיב זאת לכלל האנושות בטענה שכולם נבראו בצלם אלוהים. בהלכה נגזרו ממצווה זו דינים מעשיים רבים, כמו החובה לבחור דרך מיתה יפה לנידונים למוות, איסור קידושין בשליחות ללא ראיית הכלה, ואף מצוות פדיון שבויים. הרמב"ם פירט מצוות מעשיות הנגזרות מכך, כגון ביקור חולים וניחום אבלים, ויש הנוהגים לקבל מצווה זו על עצמם לפני תפילת שחרית כדי לאחד את הלבבות.