פיצוץ מלון המלך דוד היה פיגוע תופת שבוצע ב-22 ביולי 1946 על ידי אנשי האצ"ל, במסגרת תנועת המרי העברי, נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל. המטרה הייתה האגף הדרומי של המלון בירושלים, ששימש כמפקדה הצבאית והמנהלית של המנדט הבריטי, ובפיצוץ נהרגו כ-91 בני אדם, רובם ערבים ובריטים, וכן 17 יהודים. הפעולה נועדה כתגובה ל"שבת השחורה" (29 ביוני 1946), שבה עצרו הבריטים מנהיגים יהודים והחרימו מסמכים שהפלילו את "ההגנה", ולכן תוכננה במשותף על ידי "ההגנה" והאצ"ל, בפיקודו של מנחם בגין. למרות התנגדותם של דוד בן-גוריון וחיים ויצמן, שביקשו למנוע פגיעה בחיי אדם, בוצע הפיצוץ באמצעות מטעני חבלה שהוחבאו בכדי חלב במטבח המלון. הפעולה עוררה הדים עולמיים והפכה לאחד האירועים המכוננים במאבק היהודי לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל.