ספירות הן מושג יסוד בקבלה, המתאר את עשר דרגות ההתגלות של האלוהות בעולם הגשמי, והן מוזכרות לראשונה בספר ספר יצירה. מקור השם קשור למילה "ספיר" המופיעה בחזיונות הנביאים, ולשורש ס.פ.ר (לספור ולספר), ורבי משה קורדובירו הסביר שהן נקראות כך בשל מספרן הקבוע – עשר. כבר בתחילת המאה ה-13, רבי עזריאל מגירונה פירט את שמותיהן (כגון חכמה, בינה, חסד, גבורה ותפארת), והמקובלים קישרו אותן לפסוקים מהתנ"ך כמו "השמים מספרים כבוד אל". על פי הקבלה, האל הוא אינסופי ובלתי מושג, ולכן הספירות משמשות כמעין "צינורות" או "שכלים פשוטים" דרכם יורד השפע האלוקי לעולם, והן מתארות את תכונות האופי של האל (כמו חסד ודין). בספר יצירה הן מתוארות כ"עשר ספירות בלימה" – כלומר אין להן מהות מושגת או גבול, והן משקפות את אינסופיות הבורא, כך שאפילו נביאים אינם יכולים לתפוס אותן ישירות. הספירות הן עשרת המאמרות שבהן נברא העולם, והבנתן מהווה בסיס לעבודת המקובל, המחבר ומתקן את החיבורים ביניהן כדי להמשיך ברכה לעולם.