אמנויות לחימה הן מיומנויות גופניות שמטרתן לשפר את יכולת הלחימה פנים אל פנים, אך הן מקנות גם ערכים נוספים כמו היבט אמנותי, שליטה בגוף ושיפור התודעה, ומקורן של רובן במזרח הרחוק עם שורשים עתיקים שהתגבשו לצורתן המודרנית במאה השנים האחרונות. סין נחשבת לאחד מהמוקדים המרכזיים, שם החלה ההתפתחות לפני כ-4,600 שנה בתקופת הקיסר הצהוב, עם דגש עיקרי על כלי נשק שעבר בהדרגה ללחימה ביד ריקה רק מהמאה ה-18. המונח המערבי "קונג פו" הוא למעשה שיבוש של "גונג-פו" שמשמעותו מומחיות, בעוד שהמונח הרשמי הוא "וו-שו", והסגנון המתועד העתיק ביותר הוא ההיאבקות שוואי ג'יאו, בת יותר מ-4,000 שנה. המסורת מספרת שהנזיר בודהידהרמה מהודו הביא את הידע למנזר שאולין, ובעידן המודרני הפכו דמויות כמו ברוס לי (מפתח הג'יט קון דו), ג'קי צ'אן וג'ט לי לשגרירי האמנויות בעולם המערבי. הסגנונות הסיניים מחולקים לשיטות "חיצוניות" המתמקדות בכוח פיזי ולשיטות "פנימיות" העוסקות בפילוסופיה ובאנרגיית הצ'י (כמו טאי צ'י), כשמרבית האמנויות הנלמדות כיום בשאולין הן וריאציות מודרניות שנוצרו בהשראת המשטר הקומוניסטי. לבסוף, אמנויות לחימה רבות התפתחו לענפי ספורט תחרותיים ולעתים המושגים "אמנות לחימה" ו"ספורט לחימה" משמשים בערבוביה.