קנס הוא תשלום עונשין (בדרך כלל ממוני) המוטל על אדם כעונש או הרתעה, ולא כפיצוי ישיר לנזק, והוא יכול לחול גם על מעשה שוגג, כפי שהגדיר הרמב"ם במשנה תורה. על פי ההלכה, קנס נפסק רק על ידי בית דין, ולכן חל כלל "מודה בקנס פטור" – הודאת הנאשם אינה מחייבת אותו, אלא רק עדות של שני עדים, והקנס אינו עובר בירושה לבנים. מאחר שבית דין סמוכים אינם קיימים כיום, אין דנים דיני קנסות בזמן הזה, אך כדי למנוע פריצות, נוהגים לנדות את המזיק עד שיפייס את הנפגע, ואם תפס התובע את הקנס, אין מוציאים אותו מידו (לפי שולחן ערוך). התורה קובעת קנסות שונים, כמו תשלומי כפל לגנב, ותשלומי ארבעה וחמישה לגונב שור או שה וטובח או מוכר אותם. קנסות נוספים כוללים חמישים שקל כסף לאונס או מפתה נערה בתולה, שלושים שקל לעבד שנהרג מנגיחת שור, וכופר על שור מועד שהרג אדם. בנוסף, קיים קנס של חצי נזק במקרים כמו שור תם שהזיק או נזק עקיף שנגרם על ידי בהמה.