אחוז החסימה הוא סף הקולות המינימלי שמפלגה חייבת לעבור כדי לזכות בייצוג בפרלמנט, ובישראל הוא עומד על 3.25% מכלל הקולות הכשרים, אף שחישוב אריתמטי פשוט (מתוך 120 מושבים בכנסת) היה מסתפק בכ-0.8% בלבד. הוויכוח הציבורי סביב גובהו משקף מתח בין שני ערכים דמוקרטיים: רצון לייצוג רחב של דעות ומיעוטים (אחוז נמוך) מול רצון ליציבות שלטונית, מניעת קיצוניות וסחטנות פוליטית (אחוז גבוה). במדינות שונות הסף משתנה, ובשיטות עם מחוזות בחירה קטנים הוא אף גבוה בפועל – לדוגמה, במחוז חד-נציגי הסף האפקטיבי מגיע ל-37.5%. בישראל הועלה האחוז בהדרגה: מאחוז אחד לפני 1992, דרך 1.5% ו-2%, ועד ל-3.25% שנקבע במרץ 2014. בגרמניה, לעומת זאת, קיים סף יחסי גבוה של 5%, אך מפלגה יכולה לעקוף אותו אם היא זוכה במושבים ישירים במחוזות הבחירה. בסופו של דבר, קביעת אחוז החסימה היא איזון עדין בין חיזוק המשילות לבין שמירה על עקרון הייצוגיות הדמוקרטית.