היחסים בין לבנון לרשות הפלסטינית נוצרו על רקע גלי פליטים טרגיים, כאשר כבר ב-1948 נמלטו פלסטינים רבים ללבנון במהלך מלחמת העצמאות, ומספרם גדל עוד יותר בשנות ה-70 לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. עם הזמן השתלט אש"ף בפועל על דרום לבנון (המכונה "פתחלנד"), מה שהוביל לעימות צבאי ישיר עם ישראל, להידרדרות יחסי ישראל-לבנון ולפרוץ מלחמת האזרחים הלבנונית ב-1975. ב-1982 פלשו כוחות ישראליים ללבנון וגירשו את מורדי אש"ף מהדרום, אך הפלסטינים הנותרים ספגו עוינות הן מצד נוצרים והן מצד חמושים מוסלמים מקומיים ואיבדו אלפי הרוגים. למרות המתיחות הקשה, הכירה לבנון בעצמאות פלסטין מישראל כבר ב-1989, ויחסים דיפלומטיים רשמיים נוצרו רק ב-30 בנובמבר 2008. כיום מספרם של הפליטים הפלסטינים במדינה ירד משמעותית, מכ-400,000 ב-1987 וב-2008 לכ-250,000 ב-2016, אך מורשת הסכסוך והפליטות ממשיכה להשפיע עמוקות על היחסים בין הצדדים.