מחיר הנפט נקבע בעיקר על ידי היצע וביקוש, אך מושפע מאוד בטווח הקצר מאירועים גיאופוליטיים (כמו מלחמות ואסונות טבע) ומספקולציות, והוא בעל השפעה מכרעת על הצמיחה הגלובלית. רוב הנפט נסחר בהסכמים ארוכי טווח הצמודים למחירי הבורסה, ושלושת חוזי הייחוס העיקריים המוגדרים כ"מחיר הנפט" הם סל אופ"ק, נפט ברנט ונפט טקסני מתוק (WTI). תור הזהב של המחירים הזולים נמשך עד משבר הנפט הראשון ב-1973, אז העלה חרם הנפט הערבי (בזמן מלחמת יום הכיפורים) את המחיר מ-3 ל-30 דולר, ובעקבות המהפכה האיראנית ומלחמת איראן-עיראק (1979-1980) זינקו המחירים שוב לכ-38 דולר במשבר השני. החל מאמצע שנות ה-80 נחלש ארגון אופ"ק (שהוקם ב-1960 ומהווה קרטל) בעקבות גילוי הנפט בים הצפוני, מה שהוביל למחירים נמוכים בשנות ה-90, אך מאז ספטמבר 2003 החלה עלייה מתמדת, שחצתה את רף ה-90 דולר בסוף 2007 והמשיכה לטפס במהלך 2008. בין הגורמים לעלייה זו נמנים חיזוק הקשרים באופ"ק על ידי נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס בתחילת העשור, אשר אכף מחדש מכסות ייצור, לצד שרשרת אירועים גיאופוליטיים וכלכליים.