חשוד הוא אדם שיש יסוד סביר להניח שביצע עבירה, כהגדרתו בחוק הישראלי. בארצות הברית קיימת הבחנה ברורה בין "חשוד" ל"עבריין" – החשוד הוא מי שטרם הוכחה אשמתו, ואילו העבריין הוא מבצע הפשע בפועל, גם אם לא נתפס. בשל שימוש שגוי במונחים, החלה המשטרה האמריקנית בתחילת המאה ה-21 להשתמש במונחים כמו "אדם בעל עניין" כדי לצמצם בלבול. בישראל, חשוד נחקר לרוב באזהרה, ולאחר סיום החקירה מחליטה הרשות אם לסגור את התיק או להגיש כתב אישום, שאז הוא הופך ל"נאשם". חוקים ספציפיים, כמו חוק חקירת חשודים (2002), מסדירים את סמכויות החקירה והמעצר, ותיקון משנת 2012 אוסר פרסום שמות חשודים עד 48 שעות מהחקירה או הדיון הראשון, כדי להגן על חזקת החפות.