בקיץ 2003 פקד גל חום קיצוני את אירופה, החמור ביותר ביבשת מאז 1540, שגרם לכ-50–70 אלף מקרי מוות, בעיקר בקרב קשישים שסבלו ממכת חום והתייבשות. בצרפת לבדה נספו כ-14,800 בני אדם, בין היתר בשל יציאת תושבים רבים לחופשה באוגוסט והיערכות לקויה של הרשויות, שספגו ביקורת חריפה על תגובתן. גל החום, שנמשך ביולי–אוגוסט, הביא לטמפרטורות שיא של עד 46 מעלות באיטליה ובספרד, ופגע קשות בחקלאות: יבולי החיטה ירדו ב-12–20% במערב אירופה, ובפורטוגל נשרפו כ-2,150 קמ"ר של יער. הנזקים הסביבתיים כללו גם ירידה חדה במפלסי נהרות, שיבוש שיט בגרמניה, המסת קרחונים בשווייץ שגרמה למפולות ושיטפונות, ואף שינוי זמני בזרמי הים התיכון. האירוע חשף את חוסר המוכנות של מדינות אירופה להתמודד עם תנאי חום קיצוניים, שכן רוב הבניינים לא צוידו במזגנים והציבור לא ידע כיצד לפעול.