אישמה־דגן הראשון היה בנו של המלך האמורי שמשי־אדד הראשון, ואביו המליך אותו על העיר אכלתום ועל אזור החידקל העליון, כולל העיר אשור. הוא מלך כ-40 שנה (בקירוב 1776–1736 לפנה"ס) ונחשב ללוחם מוכשר, כפי שעולה ממכתבים משפחתיים שנמצאו במארי, בהם אביו העדיף אותו על פני אחיו הצעיר. עם זאת, לאחר מות אביו, הוא לא הצליח לשמור על ה"אימפריה" וצמצם את שלטונו לאכלתון ואשור בלבד, תוך כדי מלחמות מתמשכות נגד ממלכת אשנונה והשבטים הנוודים. במאבקי הכוח בין עילם ובבל, הוא נשבה ב-1765 לפנה"ס, נאלץ לשלם כופר, ומצא מקלט אצל חמורבי מלך בבל. באחרית ימיו הוא כרת ברית עם אשנונה, אך ננטש על ידה וגורש על ידי תושבי עירו, מה שאילץ אותו לסיים את חיו בחסות בבל. בסוף, כבש חמורבי את שטחיו, חיסל את שארית עצמאותו של אישמה־דגן, וסימן את עליית בבל ככוח ההגמוני במסופוטמיה, בעוד האימפריה האמורי החדשה קרסה.