כתב אישום הוא המסמך הפותח את ההליך הפלילי, המוגש על ידי המדינה (המאשימה) נגד אדם המוגדר כ"נאשם". בישראל, כתב האישום מוגש על ידי תובע מוסמך (כגון פרקליט או תובע משטרתי) רק אם קיימות ראיות sufficient וקיים עניין לציבור, והוא כולל ארבעה חלקים עיקריים: כותרת, עובדות, סעיפי חיקוק ועדי תביעה. לאחר הגשת המסמך, מתקיים שלב "הקראת כתב האישום" בו הנאשם מודה או כופר בעובדות, והליך זה קובע אם המשפט יעבור לשלב ההוכחות או יסתיים בהרשעה מיידית. בניגוד לשיטות משפט אחרות, כמו בארצות הברית, בהן חבר מושבעים גדול מחליט על הגשת האישום, בישראל ההחלטה נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של התובע. החוק אף מעניק לחשוד בעבירות פשע את הזכות לפנות לרשות התביעה בטרם הגשת האישום ("חוק היידוע") כדי לנסות למנוע אותו. כתב האישום ניתן לתיקון או לביטול בכל שלב, אך משמעותו המרכזית היא להגדיר את גבולות המחלוקת בין המדינה לנאשם.