הכותל המערבי הוא אחד מארבעת קירות התמך העצומים שהקיף את הר הבית בתקופת הורדוס (המאה הראשונה לפנה"ס), והוא משתרע לאורך כ־488 מטרים כשחלקו הגלוי המפורסם ברחבת התפילה מגיע לגובה של כ־15 מטרים. במסורת היהודית מיוחסת לכותל קדושה יתרה בשל קרבתו למקום קודש הקודשים, וכבר במאות ה־9–10 מתועדות תפילות יהודים בו בגניזה הקהירית, ובמאה ה־14 נקבע לצידו מקום התפילה הקבוע המשמש עד היום. בעקבות הצהרת בלפור הפך הכותל לסמל לאומי, ומדי שנה מבקרים בו כ־10 מיליוני יהודים ונוספים לקיים טקסים כמו בר־מצווה, השבעת חיילי צה"ל ועוד. הוא נבנה מאבני גיר מקומיות עצומות (במשקל של עד כמה מאות טונות), בעיצוב פירמידי כדי לשלוט באשליות אופטיות, ואולם תגלית של מטבעות משנת 2011 מתחת לנדבך הראשון העורערה את הקביעה שנבנה כולו בימי הורדוס. לאחר החרבת הבית פירקו הרומאים את החומות, אולם פינותיו הגדולות שרדו, ובהמשך חוקם ושופץ בתקופות המוסלמית (האומיית/הפאטימית) והעות'מאנית, והוסיפו לו נדבבים מעל הבנייה המקורית. כיום הכותל כולל רחבת תפילה (כ־60 מטרים), גן ארכיאולוגי בדרום ומנהרות הכותל בצפון, ובהם נמצאו אבנים שיכלו אותן מהתורים ההורדוניים שהשתמרו למרות ההרס הרומי.